חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הרצאה: צילום דיוקונאות

סגנונות וגישות שונות לצילום דיוקנאות  והשפעת ציורי הדיוקנאות מתחילת תקופת  הרנסנס והבארוק על צילום הדיוקנאות, טיפים מעשיים לצילום דיוקן

העולם היום מאוד מאוד ויזואלי וקצב החיים מהיר מאוד.
בימינו, הרשתות החברתיות חדרו לחיינו בכל תחום שהו והכל וויזואלי.
הנראות שלנו היום היא דבר דומיננטי מאוד בחיינו. היא תשפיע על הצלחתנו בכל תחום. אנו צריכים להיות מאוד תקשורתיים ומשכנעים בצורה ויזואלית- שפת הגוף ולשקף בצורה מדויקת ותמציתית את המסרים והדמות שאנו מעונינים להקרין.

המצלמה היא אנלוגיה לתקשורת ואינטרקציה בין אישית המתרחשת בחיינו כל הזמן , אנחנו כל הזמן מצלמים ומצטלמים.  אפשר לדמות את המצלמה לבין זוג לשיחה או תקשורת כלשהי, חברתית או עסקית. זהו כלי המסוגל להכיל הכל ולשקף בפנינו את המציאות כדי שנוכל ללמוד ולהעשיר את עצמנו.

היא יכולה ללמד אותנו כיצד להפשיר את האווירה אם נהיה מודעים לנראות שלנו בעיני אחרים. היא יכולה גם לחשוף בפנינו את המקומות הפחות נוחים לנו וכך לשנותם ולהתמודד איתם.

כולנו גם רואים אחרים וגם משתקפים כלפי אחרים, מצלמים ומצטלמים כל הזמן בחיי העבודה וגם בחיי החברה שלנו. קיימות אין סוף זוויות שלנו בחיים שאנו כן רואים ולא רואים.

המצלמה- הקאמרה אובסקורה,  היא כלי של תיעוד, היא שימשה את הציירים במאה ה-16,17, תקופת הבארוק, לציור ציורי הנוף והדיוקנאות שלהם.

הם שמו בד קנבס על הדופן האחורית, נכנסו לחדר ועברו על קווי המתאר של הדמות שהופיע על הדופן האחורית של החדר. כך קיבלו בסיס לציוריהם שהיה מדויק מבחינת פרופורציות, יחסים, ופרספקטיבה של העצמים או הדמויות אותם ציירו.

ההמצאה התפתחה בעקבות מחקריו של ליאונרדו דה וינצ'י שחקר  את תהליך הראיה של העין ויצר מכשיר המדמה את העין- הקאמרה אובסקורה.

המצלמה נקראה: "קאמרה אובסקורה" , פירוש השם לקוח מהשפה הלטינית, קאמרה – חדר או קימרון מהמילה: קמור ואובסקורה – חשוך אפל, או "תא אפל" או "לישכה אפלה".

הצייר יאן וורמיר, צייר פלמי חשוב ביותר במאה ה-16\17, תקופת הבארוק, צייר את כל ציוריו בעזרת המצלמה שהייתה אז בתחילת תהליך ההתפתחות שלה, נלמד כיצד השתמש בקאמרה אובסקורה לצייר את ציוריו הריאליסטים.

המצלמה הופיע על הבמה החברתית בשנת לערך: 1820-1824, הצרפתי ניפור נייפס, יחד עם צרפתי נוסף בשם: ז'אק לואי דגאר, שהצליח לקבע את הדימוי שהתקבל במצלמה  ולתת לה יציבות על מנת שלא תעלם מיד, כפי שקרה בתחילת התהליך. ניחשף לתהליך התפתחות מציאת החומרים שהשלימו את האפשרות לצלם ולקבע את התמונה לעולמים וכיצד התפשטה המצאת הצילום בכל העולם כאש בשדה קוצים והפכה לתופעה של מעמד חברתי בפני עצמו.

צילום הדיוקן היווה מעמד חברתי בפני עצמו, גברים ונשים בעלי שם לצד איכרים ופועלים פשוטים רצו שיהיה ברשותם תמונת דיוקן שלהם.

צילום דיוקן באור טבעי ב"שעות הקסם"
צילום עיתונות, צילום דיוקנאות לכתבות למוסף "סופשבוע"- מעריב
צילום דיוקן אישי, דוקומנטרי

שני סגנונות צילום הדיוקנאות בהם נעסוק בהרצאה מושפעים ישירות מהציור הקלאסי בתקופת הרנסנס והבארוק שבא אחריו וניתן לזהות מאפיינים דומים כגון: רקע כהה, אור נקודתי, וצבעים חמים.

השוואה בין סגנון ציור דיוקנים מתקופת הרנסנס לציור דיוקנים מתקופת הבארוק:

בתקופה של הרנסנס הדיוקנאות היו של אנשי האצולה וחצרות המלוכה.

סגנון ציור בתקופת הרנסנס- המאה ה-13- 15

  • סגנון סטטי, יציבות ללא תנועה דינאמית.
  • הבעה שלווה וקפואה.
  • קומפוזיציה סגורה – מאוזן ןסימטרי.
  • דמויות ללא עבר והווה – טיפוסים טהורים קפואים מהזמן. ללא רגשות או תחושות אנושיות.
  • תאורה לא טבעית שאינה משקפת את המציאות.

רקע כהה, אור נקודתי, וצבעים חמים: צהובים, אדומים.

 בתקופת הברוק  שפרושו: "צורה בלתי מושלמת או מהוקצעת", ציירו כבר נושאים יותר ארציים והמגמה הייתה להראות את החיים ואת האנשים כפי שהם במציאות ללא האדרה, עם הצדדים הפחות יפים ומושלמים לכן ציירו גם איכרים, פועלים ואת פשוטי העם. הם גרסו שהחיים הם זמניים ובני חלוף והכל "הבל הבלים".    

סגנון ציור בתקופת הבארוק – המאה ה-16,17

 ביטוי לרגעיות הרגע – תחושת ארעיות וסופיות.

  • טיפוסים אמיתיים, אינדבידואליים ומציאותיים שאינם טהורים שהזמן עיצב עם תחושות מאוד חזקות ורגשות מוקצנים.
  • סתירות וניגודים.
  • יציבה דינאמית של הגוף.
  • הבעת רגשות עזה ואמיתית עד כדי קיצוניות.
  • שיווי משקל רופף.
  • תאורה אמיתית ומציאותית.
  • אלכסונים שולטים בקומפוזיציה.

 נראה דוגמאות לסגנונות וגישות שונות של צלומי דיוקנאות לאורך ההיסטוריה של גדולי צלמי עיתונות, אפנה ועוד והסבר על כל צילום וסגנונו: , Bill Brandt Diane Arbus, Annie Leibovitz ועוד.

נראה שני סגנונות צילום דיוקנאות קלאסיים בסטודיו והתאורות המאפיינות אותם: לואו קיי(דרמטי) והיי קיי(רומנטי).

* סגנון התאורה של הלואו קיי מושפע ישירות מסגנון הציורים בתקופת הרנסנס והבארוק: תאור נקודתית, רקע שחור או כהה, צבעים חמים שולטים.

* סגנון ההיי קיי יוצר דמות זוהרת, רומנטית ומרחפת, כמעט ללא צללים – דבר המחמיא לדמות.  

טיפים ועקרונות לצילום דיוקן מחמיא בסטודיו:

  • זוויות צילום נכונות ומחמיאות –

שימוש נכון בעדשת טלה עדשה רחבת זווית או נורמאל  וההבדל ביניהן.

  • תאורה נכונה –

תאורה רכה ומפוזרת – היי קיי, שאינה מבליטה את הפגמים אלא מרככת אותם במקום תאורה ניגודית ודרמטית – לואו קיי, שמצד אחד מבליטה כל דבר בפנים כיוון שהיא ניגודית וצדדית אך מצד שני, מבליעה בתוך התחום השחור חלק מהנושא וכך יכולה להקטין ממימדים ולשנות את נפח הדברים.

  • היציבה הנכונה של הגוף כלפי המצלמה והתאורה –

     דינאמיות של פלג הגוף העליון ולא סטטיות ,יצירת קווים אלכסונים בתמונה. לא ליצור ישיבה נוקשה אלא רכה ודינמית.

קיימים טיפים ומספר כללים כיצד לצלם דיוקנאות בצורה  שתחמיא למצטלם ויזמין אליו את הסביבה:

* העברת תכונות אופי או הלך רוח  על ידי שליטה על אברי הפנים והבעה מתאימה בעיניים.

ההרצאה מתאימה לחברות, ארגונים, מתנ"סים, מרכזים קהילתיים וקבוצות פרטיות

דפנה לסלו-קצור