הרצאה ייחודית - צילום דיוקנאות, לחברות, ארגונים, חוגי בית ומרכזים קהילתיים

סגנונות וגישות שונות לצילום דיוקנאות  והשפעת ציורי הדיוקנאות מתחילת תקופת  הרנסנס והבארוק על צילום הדיוקנאות. טיפים מעשיים לצילום דיוקן

העולם היום מאוד מאוד ויזואלי וקצב החיים מהיר מאוד.
בימינו, הרשתות החברתיות חדרו לחיינו בכל תחום שהו והכל וויזואלי.
הנראות שלנו היום היא דבר דומיננטי מאוד בחיינו, היא תשפיע על הצלחתנו בכל תחום. אנו צריכים להיות מאוד תקשורתיים ומשכנעים בצורה ויזואלית- שפת הגוף. נלמד לשקף בצורה מדויקת ותמציתית את המסרים והדמות שאנו מעוניינים להקרין.

צלום דיוקנאות, דפנה לסלו-קצור

המצלמה היא אנלוגיה לתקשורת ואינטרקציה בין אישית המתרחשת בחיינו, אנחנו כל הזמן מצלמים ומצטלמים. אפשר לדמות את המצלמה לבין זוג לשיחה או תקשורת כלשהי, חברתית או עסקית, זהו כלי המסוגל להכיל הכל ולשקף בפנינו את המציאות כדי שנוכל ללמוד ולהעשיר את עצמנו.

נלמד כיצד להפשיר את האווירה אם נהיה מודעים לנראות שלנו בעיני אחרים. המצלמה יכולה גם לחשוף בפנינו את המקומות הפחות נוחים לנו וכך לשנותם ולהתמודד איתם.

כולנו גם רואים אחרים וגם נראים כלפי אחרים, מצלמים ומצטלמים כל הזמן, גם בחיי העבודה וגם בחיי החברה שלנו קיימת האינטרקציה הזאת. קיימות אין סוף זוויות שלנו בחיים שאנו כן רואים ולא רואים.

הרצאה מרתקת וייחודית, לחברות, ארגונים, חוגי בית ומרכזים קהילתיים

הקאמרה אובסקורה, היא כלי של תיעוד. המצלמה שימשה את הציירים במאה ה-16,17, תקופת הבארוק, לציור ציורי הנוף והדיוקנאות שלהם.

הציירים נכנסו לחדר ושמו בד קנבס על הדופן האחורית. הם עברו על קווי המתאר של הדמות שהופיע על הדופן האחורית של החדר. כך קיבלו בסיס לציוריהם שהיה מדויק מבחינת פרופורציות, יחסים, ופרספקטיבה של העצמים או הדמויות שציירו.

ההמצאה התפתחה בעקבות מחקריו של ליאונרדו דה וינצ'י שחקר  את תהליך הראיה של העין. הוא יצר מכשיר המדמה את העין – הקאמרה אובסקורה.

המצלמה נקראה: "קאמרה אובסקורה" , פירוש השם לקוח מהשפה הלטינית. קאמרה – חדר או קימרון מהמילה: קמור ואובסקורה – חשוך אפל, או "תא אפל" או "לשכה אפלה".

הצייר יאן וורמיר, הוא צייר פלמי חשוב ביותר במאה ה-16\17, תקופת הבארוק. הוא צייר את כל ציוריו בעזרת המצלמה שהייתה אז בתחילת תהליך ההתפתחות שלה. נלמד כיצד השתמש בקאמרה אובסקורה לצייר את ציוריו הריאליסטים.

הצילום הופיע על הבמה החברתית בשנת לערך: 1820- 1824. הצרפתי ניפור נייפס, יחד עם צרפתי נוסף בשם: ז'אק לואי דגאר, שהצליח לקבע את הדימוי שהתקבל במצלמה. הם הצליחו לתת לדימוי יציבות על מנת שלא יעלם מיד, כפי שקרה בתחילת התהליך. ניחשף לתהליך התפתחות מציאת החומרים שהשלימו את האפשרות לצלם ולקבע את התמונה לעולמים. כיצד התפשטה המצאת הצילום בכל העולם כאש בשדה קוצים והפכה לתופעה של סטטוס ומעמד חברתי. 

גברים ונשים בעלי שם לצד איכרים ופועלים פשוטים רצו שיהיה ברשותם תמונת דיוקן שלהם. צילום הדיוקן היווה מעמד חברתי בפני עצמו וסמל סטטוס.

צילום דיוקן באור טבעי ב"שעות הקסם"
צילום עיתונות, צילום דיוקנאות לכתבות למוסף "סופשבוע"- מעריב
צילום דיוקן אישי, דוקומנטרי

שני סגנונות צילום הדיוקנאות בהם נעסוק בהרצאה מושפעים מהציור הקלאסי בתקופת הרנסנס והבארוק שבא אחריו. ניתן לזהות מאפיינים דומים כגון: רקע כהה, אור נקודתי, וצבעים חמים.

השוואה בין סגנון ציור דיוקנים מתקופת הרנסנס לציור דיוקנים מתקופת הבארוק:

בתקופה של הרנסנס הדיוקנאות היו של אנשי האצולה וחצרות המלוכה.

מאפיינים לציור בתקופת הרנסנס- המאה ה-13- 15

  • סגנון סטטי, יציבות ללא תנועה דינאמית.
  • הבעה שלווה וקפואה.
  • קומפוזיציה סגורה – מאוזן ןסימטרי.
  • דמויות ללא עבר והווה – טיפוסים טהורים קפואים מהזמן. ללא רגשות או תחושות אנושיות.
  • תאורה לא טבעית שאינה משקפת את המציאות.

רקע כהה, אור נקודתי, וצבעים חמים: צהובים, אדומים.

בתקופת הבארוק  שפרושו: "צורה בלתי מושלמת או מהוקצעת", ציירו כבר נושאים יותר ארציים. המגמה הייתה להראות את החיים ואת האנשים כפי שהם במציאות ללא האדרה, עם הצדדים הפחות יפים ומושלמים. ציירו גם איכרים, פועלים ואת פשוטי העם. הם גרסו שהחיים הם זמניים ובני חלוף והכל "הבל הבלים".    

אלמנטים בולטים בציור בתקופת הבארוק – המאה ה-16,17

 ביטוי לרגעיות הרגע – תחושת ארעיות וסופיות.

  • טיפוסים אמיתיים, אינדבידואליים ומציאותיים שאינם טהורים שהזמן עיצב עם תחושות מאוד חזקות ורגשות מוקצנים.
  • סתירות וניגודים.
  • יציבה דינאמית של הגוף.
  • הבעת רגשות עזה ואמתית עד כדי קיצוניות.
  • שיווי משקל רופף.
  • תאורה אמתית ומציאותית.
  • אלכסונים שולטים בקומפוזיציה.

נראה דוגמאות לסגנונות וגישות שונות של צילומי דיוקנאות לאורך ההיסטוריה של גדולי צלמי עיתונות, והאפנה. הסבר על כל צילום וסגנונו: , Bill Brandt Diane Arbus, Annie Leibovitz ועוד.

נחשף לשני סגנונות צילום דיוקנאות קלאסיים בסטודיו והתאורות המאפיינות אותם: לואו קיי(דרמטי) והיי קיי(רומנטי).

* מאפיינים לתאורה של לואו קיי מושפע ישירות מסגנון הציורים בתקופת הרנסנס והבארוק. המאפיינים הם: תאורה נקודתית, רקע שחור או כהה, צבעים חמים שולטים.

* טכניקת תאורה של היי קיי יוצר דמות זוהרת, רומנטית ומרחפת, כמעט ללא צללים – דבר המחמיא לדמות.  

טיפים ועקרונות לצילום דיוקן מחמיא בסטודיו:

  • זוויות צילום נכונות ומחמיאות –

שימוש נכון בעדשת טלה עדשה רחבת זווית או נורמאל  וההבדל ביניהן.

  • תאורה נכונה –

תאורת היי קיי – רכה ומפוזרת  שאינה מבליטה את הפגמים אלא מרככת אותם. 

תאורת לואו קיי – תאורה ניגודית ודרמטית שמבליטה כל דבר בפנים כיוון שהיא ניגודית וצדדית. תאורה זו מבליעה בתוך התחום השחור חלק מהנושא וכך יכולה להקטין ממדים ונפח של הנושא.

  • היציבה הנכונה של הגוף כלפי המצלמה והתאורה –

     דינאמיות של פלג הגוף העליון ולא סטטיות. יצירת קווים אלכסונים בתמונה. ליצור ישיבה רכה ודינמית ולא ישיבה נוקשה.

קיימים טיפים ומספר כללים כיצד לצלם דיוקנאות בצורה  שתחמיא למצטלם ויזמין אליו את הסביבה:

* העברת תכונות אופי או הלך רוח  על ידי שליטה על אברי הפנים והבעה מתאימה בעיניים.

הרצאה מרתקת וייחודית, לחברות, ארגונים, חוגי בית ומרכזים קהילתיים – צילום דיוקנאות

ההרצאה מתאימה לחברות, ארגונים, מתנ"סים, מרכזים קהילתיים וקבוצות פרטיות

דפנה לסלו-קצור

האתר עושה שימוש בעוגיות חיוניות בלבד לצורך תפקוד תקין.
לחיצה על כפתור האישור והמשך הגלישה, מהווה את הסכמתך.

The site uses only essential cookies for proper functioning
By clicking the OK button and continuing browsing, you agree